<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן פ"א</h1>
<h2>דף עד.</h2>
בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לגוי ולא יעשנה מרדעת לחמור אבל עושין ממנו תכריכין למת, נר' לפרש דדוקא אבד בו שאסור למוכרו לגוי דדילמא אתי לזבוני לישראל, כדמוכח בשלהי כל שעה [מ' ע"ב], ולא יעשה ממנו מרדעת דשמא יחזור ויתפרנה טלאי על בגדו, דומיא דהך דפ' אין מעמידין [ל"ב ע"א], גבי דרדורין ורוקבאות של גוים, גזירה שמא יתפרם על גבי נודו, אבל כלאים ידועי' וניכרים. תנן בפ' בת' דכלאים [מ"ד], מרדעת החמור ותכריכי המת אין בהם משום כלאים, אבל עושה ממנו תכריכין למת, אפי' אבד בו כלאים דתכריכי המת אסורי' בהנאה, ולא חיישינ' שמא יתפור ממנו טלאי לבגדו, לגבי מת הוי בגד שאבד בו כלאי' רבותא, דאע"ג דאבד בו אין לחוש כדפרי', וכ"ש בכלאים ידועי' דשרי לתכריכי המת כדמוכח מתנית' דכלאים [שם], תכריכי המת ומרדעת החמור אין בהם משום כלאים וע"כ מרדעת החמור שאין בו משום כלאים, דוקא בכלאים ידועים כדמוכח משמעת', ומדנקט תכריכי המת בהדי מרדעת דבכל עניין שרו כלאים דתכריכי המת בין אבודין בין ידועין, ואבד נקט בשמעת' לרבות' כדפרי', וקשי' דהוה לן (למישרי) [למיסר] משום לועג לרש דהא מצוות נמי שייכי גבייהו, דאמ' שמואל בפ' התכלת [מ"א ע"א], כלי קופסא חייבת בציצית ומודי שמואל בזקן שעשאה לפי כבודו שפטורה, דכת' [דברים כ"ב] אשר תכסה בה והאי לאו לכסוייה עבידא, וההי' שעת' ודאי רמינן לה, פי' נטיל בה ציצית, כמו [שם מ"ג ע"א] רמא תכילתא לפרוזמא וכו'. ואמ' ר"ת דודאי אינן מצווין בשום מצוה, כדאמ' בפ' האשה בנידה [ס"א ע"ב], דכת' [תהלים פ"ח] במתים חפשי, כיון שמת נעשה חפשי מן המצות, ומ"מ ציצית היו מטילין לפי ששקולה כנגד כל המצוות, כדאמ' בפ' התכלת [מ"ג ע"א], ושייך בה טפי לועג לרש. ואין לדקדק שיש למתים ציצית, ממתי מדבר בפ' המוכר את הספינה [ע"ד ע"א], דקאמ' פסקי מינייהו חדא חוטי דתכילתא, דילמ' שאני הת' דאיכא במדרש איכה רבתי [פתיחתא ל"ג] שבליל ט' באב היו נכנסין חיין בתוך קבריהם ולמחר בת קול יוצא ואומר' בדלו חיים מתוך המתים, א"נ אומ' רבי' שמואל דשאני הכא גבי איסור כלאים דעיקר איסורן ע"י שהגוף מתחמם ונהנה מהם, ובמת לא שייך חימום. ובמקום אחר פריכית להאי פירוקא. והר"ץ תירץ, דשמואל דאמ' במנחות דשייך ציצית במת משום לועג לרש, איהו אזיל לטעמיה דאמ' שמואל בפ' השואל [שבת קנ"א ע"ב], דמצוות אין בטילות לעתיד לבא, ואמרי' צדיקי' עתידי' שיעמדו בלבושיהן בפ' בתר' דכתובו' [ק' ע"ב], ואם לאו היינו מטילין להם ציציות, היו לבושים לעתיד מרובעי כנפים בלא ציצית. והא דתלי טעמ' משום לועג לרש, ולא קאמ' משום דאין בטילות מצוות לעתיד, י"ל דשייך לשון ליעוג לאותם העומדים סביבות המת שהיו יכולים להטיל להם ציציות ונמנעים, נראה כאילו לועגים במתים שהן עצמן אין יכולין לתקן. וסבר שמואל כר' ינאי דאמ' בפרק האשה בנידה [ס"א ע"ב], לא שנו דעושין ממנו תכריכין למת אלא לסופדו אבל לקוברו אסור, פליג דר' יוחנן בפ' השואל ואמ' מצוות בטילות לעתיד, ואמ' אפי' לקוברו נמי מותר משום שנאמ' במתים חפשי. וא"ת דבפ' מי שמתו [י"ח ע"א] משמ' דאין ציצית למתים, דאמ' ר' חייא ור' יוחנן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הוה קשדיא תכילתא דר' יונתן אקיברי, א"ל ר' חייא דלייה כדי שלא יאמרו מחר הם באין אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו, ואי יש ציציות למתים מאי חירוף וליעוג שייך בזה, והא גם להם היה ציצית, ואומ' ר"ת דשייך ליעוג שמראין עצמן זהירין במצות המצווין והם אינן מצווין, ואינו דומה מי שמצווה ועושה למי שאינו מצווה, דאף לשמואל בשעת שמוטלין מתים לא מיחייבי במצוות. ומה שבזמן הזה אין מטילין ציצית בבגדיהם וגם מסירים אותם מטליתות, אומ' ר"ש ששמע מבני אלמנייא, מפני שנראה כעדות שקר, שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות דציצית בגימ' ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הן תרי"ג, ואין הדור ראוי לאותו עדות. וגם אומ' הר"ץ שיש במדרש, על כנפי בגדיהם לדורותם לדור תם שאין עושין ציצית אלא לדור שכולו תם, על כן שבא להעיד שקיים את כל התורה כולה. ועוד אומ' הר"ץ דאדרבא ליעוג גדול היה אם היו עושין ציצית למי שלא היה לו בחייו, דרבים עמי הארץ שאין להם ציצית, וכיון שלאחד אין עושין כמו כן לכולם, כדי שלא יתביישו זה מזה, וגם החיים שאין להם היו מתביישין, כדתני' בפ' בת' דנידה [ע"א ע"א], בראשונה היו מטבילין כלים אגב נשים מתות נידות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על הכל. ועוד סמכו אהא דתני' במס' שמחות [פי"ב], אבא שאול בן ביטנית ציוה את בניו קברוהו תחת מרגלותיו של אבא, והתירו תכלת מפליוני, והך דחולקת על תלמוד שלנו, ואומ' הר"ץ דכמה דברים אנו סומכי' על ספרי' החיצוני' ומניחי' תלמוד שלנו, דבשבת הסמוכה לט' באב מפטירין בחזון ישעיהו אע"ג דאמ' בפ' בת' דמגלה [ל"א ע"ב], ראש חדש שחל להיות בשבת מפטירי' בחדשיכ' ומועדיכם שנאה נפשי, ואין אנו עושין כן אלא מפטירי' בהשמים כסאי, כשאר שבתות שחל בהן ראש חדש. וכמנהגנו נמצא בפסיקת' בסדר ההפטר', וכגון פרש' ויחל שאנו קורין בתעניות, אע"ג דתנן במס' מגילה [שם ע"א] שקורין ברכות וקללות, ועל זה אנו סומכי' למס' סופרים [פי"ז ה"ז]. ורבי' שמחה דוחה הך דמס' שמחות, הך דציוה להתיר תכלת מפליונו, דלא בלבוש שנקבר בה מיירי. ומורי אמ' לי בשם הרא"ם דתלמוד' דפ' בת' דמגלה דסבר להפטיר בחדשיכ' ומועדיכ' בשבת שחל בו ר"ח אב, אית ליה דנוהג אבילות מר"ח עד תענית, ואנן סבירא לן דאינה נוהגת אלא אותה שבת בלבד דהלכה לקולה כתרויהו בפ' בת' דתענית [ל' ע"א]. מ"ר שיחיו.
